המפלגות החרדיות ומדינת הרווחה בישראל

מאת: משה לאו

צילום: US Embassy Tel Aviv CC BY SA 2.0

צילום: US Embassy Tel Aviv
CC BY SA 2.0

המחקר בעולם עסק רבות בגורמים המשפיעים על שינויים במדיניות הרווחה במדינות שונות בעולם. ענף מרכזי במחקר בודק את ההשפעה של אידיאולוגיה פוליטית, המתבטאת בהרכב המפלגתי של הממשלה (ימין–שמאל), על מדיניות הרווחה.[1] עוד נבחנה בעולם ההשערה שהטרוגניות חברתית ומדיניות רב-תרבותית משפיעות לרעה על התפתחות תוכניות רווחה שונות.[2] גם בישראל עלתה ההשערה כי הגיוון החברתי המתבטא בקבוצות מיעוט גדולות, בעיקר הערבים והחרדים, עשוי לספק הסבר לשינויים שחלו במדינת הרווחה לאורך השנים, אך השערה זו לא נבחנה בחינה אמפירית.[3] המחקר הנוכחי בדק את הטיעון כי להטרוגניות החברתית בישראל, ובפרט לחרדים, יש השפעה על מדינת הרווחה.

בספרות העוסקת במדיניות רווחה מקובל מאז תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת להסתכל לא רק על סך תשלומי הרווחה של מדינה מסוימת, אלא גם לנסות ולבחון התפתחות של קצבאות ספציפיות ולהשוות ביניהן. ההסתכלות הפרטנית על קצבה מסוימת מאפשרת לבחון יותר לעומק את התפתחות מדינת הרווחה על ידי זיהוי מגמות שונות שלה בקצבאות השונות. אך ככל שבודקים בדיקות פרטניות יותר, כך גדל הקושי להסביר את כיווני ההתפתחות למיניהם.

"מדינת הרווחה" במחקר הנוכחי מתמקדת בשתי קצבאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי – קצבת ילדים וביטוח אבטלה. לכל אחת מהקצבאות נבנה מדד כמותי המשקף את התפתחות כל קצבה מתחילת שנות השמונים ועד שנת 2015 (כולל). מדד ביטוח אבטלה התבסס על מדד שפיתח ג'וני גל[4] ונכללים בו הקריטריונים הבאים: (א) תקופת האכשרה – מספר חודשי העבודה הנדרשים לזכאות לדמי אבטלה; (ב) יחס התחלופה – שיעור דמי האבטלה ביחס לשכר ערב האבטלה (למובטל עם שכר ממוצע); (ג) משך תקופת הזכאות לדמי אבטלה לפי גיל ומצב משפחתי של המובטל. לכל אחד מהקריטריונים נבחנה גם השונות בין מובטל המוגדר חייל משוחרר למובטל "רגיל". מדד קצבאות הילדים מתבסס על המתודולוגיה של גל וכולל: (א) ערכה הריאלי של הקצבה לפי מספרו הסידורי של הילד במשפחה; (ב) מבחני הכנסה הנדרשים לקבלת הקצבה; (ג) תלות בשירות צבאי לצורך זכאות לקבלת חלק מהקצבה.

תרשימים 1 ו-2 מציגים את ההשלכות הכספיות של השינויים שחלו בקצבאות למשפחה או למובטל. תרשים 1 מראה כי קצבת הילדים החודשית של משפחה עם שישה ילדים גדלה פי שניים בין תחילת שנות השמונים לתחילת שנות האלפיים, מ-2,000 שקל לחודש לכ-4000 שקל לחודש. באותה תקופה עברה הקצבה החודשית של משפחה עם שלושה ילדים (עם שכר ממוצע) עליות וירידות, והתייצבה בסופו של דבר על כ-900 שקל בתחילת שנות האלפיים, בעיקר בעקבות הנהגת מבחני הכנסה על קצבת הילד הראשון והשני. מתחילת שנות האלפיים השתנתה המגמה למשפחות עם שישה ילדים, וקצבתן החודשית קוצצה במידה ניכרת עד לרמה של כ-1,500 שקל בחודש בשנת 2014. גם בקצבה של משפחות עם שלושה ילדים חל קיצוץ בתקופה זו, ובשנת 2014 היא עמדה על כ-500 שקל בחודש. בין 2009 ל-2012 חלה עלייה מסוימת בקצבאות של שני סוגי המשפחות, אך היא הייתה מתונה יותר למשפחות עם שלושה ילדים לעומת משפחות עם שישה ילדים. החלק התחתון של תרשים 1 מציג את הפער בין הקצבה החודשית של משפחה עם שישה ילדים ובין הקצבה של משפחה עם שלושה ילדים. אפשר לראות כי הפער גדַל במחצית השנייה של שנות השמונים, ירד מעט לאחר ביטול מבחני ההכנסה על קצבאות שני הילדים הראשונים בתחילת שנות התשעים והגיע לשיא בשנת 2001 עם חקיקת "חוק הלפרט". תחילת שנות האלפיים אופיינה בירידה ניכרת בפער בין סוגי המשפחות, בשל הנהגת אחידות רבה יותר ברמת הקצבאות לילדים שונים. עם זאת, משנת 2006 חזר הפער לגדול עד שנת 2012.

תרשים 1: קצבת ילדים חודשית למשפחה לפי מספר ילדים (מחירי 2014)

%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d1

מקור: נתוני ביטוח לאומי ועיבוד של המחבר

תרשים 2 מציג את דמי האבטלה המרביים שלהם יכול להיות זכאי מובטל שערב האבטלה היה שכרו שווה לשכר הממוצע במשק (נתוני 2015). דמי האבטלה מחושבים לפי יחס התחלופה ומשך הזכאות הרלוונטיים, בהתאם לגיל ולמצב המשפחתי של המובטל. בניגוד להתפתחות קצבאות הילדים מתחילת שנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, דמי האבטלה המרביים בסוף התקופה היו שווים לכשני שלישים מדמי האבטלה בתחילת התקופה לכל סוגי המובטלים שנבדקו. דווקא בתחילת שנות האלפיים, בזמן שבו הונהג קיצוץ נרחב בתוכניות רווחה רבות, חלה עלייה מסוימת בדמי האבטלה המרביים שיכול מובטל לקבל; למובטלים בני 28 ומעלה נשמרה רמה זו עד שנת 2015. דמי האבטלה המרביים של מובטלים צעירים (בני פחות מ-28) נפגעו מאוד בשנת 2007. הפגיעה החמורה ביותר הייתה בדמי האבטלה של מובטלים צעירים ללא שלושה ילדים, והם עמדו משנת 2007 על כ-12,000 שקל.

תרשים 2: דמי אבטלה מרביים לפי גיל ומצב משפחתי למובטל עם שכר יומי ממוצע

%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d2

מקור: נתוני ביטוח לאומי ועיבוד של המחבר

כדי לבחון את השפעת החרדים על השינויים שחלו בשתי הקצבאות נבדק מתי כל אחת מהמפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס, היו שותפות בקואליציה. הנחת המחקר היא כי כאשר מפלגת מיעוט שותפה בקואליציה יש לה השפעה רבה יותר על עיצוב תוכניות הרווחה. לכן המחקר הנוכחי מתמקד רק באוכלוסייה החרדית ולא בערבית. תרשים 3 מציג יחד את התפתחות מדדי הקצבאות ואת השתתפות המפלגות החרדיות בקואליציה בשנים 1980–2015. התרשים מראה את הכיוון המנוגד שבו התפתחו המדדים עד סוף העשור הראשון של שנות האלפיים. הרקע הלבן בתרשים מסמן שנים שבהן לא הייתה אף מפלגה חרדית שותפה בקואליציה. ניכר כי בשנים אלו צומצמו קצבאות הילדים מאוד בעוד שתוכנית ביטוח אבטלה שמרה על רמתה הקודמת ואף הורחבה מעט.

תרשים 3: מדדי קצבאות ילדים וביטוח אבטלה, 1980–2015

%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d3

מקור: נתוני ביטוח לאומי ועיבוד של המחבר

התוצאות העיקריות של הבדיקות הסטטיסטיות שהורצו מוצגות בלוח 1, והן משקפות את השינוי באחוזים במדד של הקצבה לפי השתתפות המפלגה או המפלגות החרדיות בקואליציה, מתוך פיקוח על משתני בקרה. כל שורה בלוח מציגה תוצאות של אמידה נפרדת, ובכל אחת מהן נבחן מצב אחר של השתתפות המפלגות החרדיות בקואליציה, בהתאם לאפשרויות המוצגות גם בתרשים 3. הממצאים העיקריים שעלו הם כי השתתפות המפלגות החרדיות בקואליציה משפיעה בכיוונים מנוגדים על קצבאות הילדים ועל ביטוח אבטלה, והממצאים המובהקים ביותר התקבלו בנוגע להשתתפות של ש"ס בקואליציה, בעוד שהממצאים בנוגע ליהדות התורה לבדה לא היו מובהקים. התוצאות מאששות חלקית את ההשערה בדבר השפעת החרדים על התפתחות מדינת הרווחה.

לוח 1: השפעת השתתפות המפלגות החרדיות בקואליציה על מדדי הקצבאות

מפלגה מדד קצבת ילדים

(% שינוי)

מדד ביטוח אבטלה

(% שינוי)

יהדות התורה בקואליציה 4.79 4.89-
ש"ס בקואליציה 12.30 6.18-
שתי המפלגות בקואליציה 12.35 3.85-
לפחות מפלגה אחת בקואליציה 8.99 5.84-
התוצאות המוצגות התקבלו מהרצה של רגרסיית SUR. תאים מודגשים מציינים מובהקות משותפת של התוצאות בעמודות השונות ברמה של 1%. כל שורה מציגה רגרסיה נפרדת שנכללו בה גם משתני בקרה דמוגרפיים, פוליטיים וחברתיים-כלכליים. לדוגמה, בשורה השלישית נבדק מצב שבו שתי המפלגות החרדיות השתתפו בקואליציה (הרקע הירוק בתרשים 3) מול מצב שבו לא היו שותפות יחד, כאשר רק מפלגה אחת הייתה בקואליציה (רקע כחול או אדום) או כשאף מפלגה לא הייתה בקואליציה (רקע לבן). במחקר נעשו כמה סוגים של מבחני רגרסיה ובדיקות רגישות שהעלו תוצאות דומות.

מסקנת המחקר היא כי כאשר המפלגות החרדיות שותפות יחד בקואליציה, או לפחות כאשר ש"ס שותפה בקואליציה, הממשלה נוטה להרחיב את קצבאות הילדים ובד בבד לצמצם את ביטוח האבטלה. כלומר למפלגת מיעוט המייצגת מגזר אחד בחברה בעל מאפיינים ייחודיים – משפחות מרובות ילדים לצד שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה – יש כוח רב בהשפעה על עיצוב תוכניות הרווחה. דווקא ש"ס, המבקשת להצטייר כמפלגה חברתית המייצגת פלח רחב יותר באוכלוסייה, מתגלה כדומיננטית יותר בשמירה על האינטרסים המגזריים החרדיים, ואילו הכוח הפוליטי של יהדות התורה בא לידי ביטוי בעיקר בממשלות שבהן גם ש"ס השתתפה בקואליציה.

שינויים עתידיים במבנה החברה החרדית, כמו יציאה לעבודה של גברים חרדים, יכולים כמובן לשנות את הכיוון שנמצא במחקר זה, אם אכן המוסדות הפוליטיים החרדיים יפנימו את השינויים המתחוללים בקרב אוכלוסיית המצביעים שלהם ויפעלו בהתאם להם. שינויים כאלה יכולים גם להגדיל את הדמיון בין הקבוצות השונות בחברה כך שהן יפעלו לקידום של אינטרסים משותפים לעומת האינטרס הצר שאליו מכוונת כל קבוצה בנפרד.

*  מאמר זה מבוסס על עבודת תזה לקבלת תואר מוסמך במדיניות ציבורית וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. העבודה נכתבה בהנחייתו של פרופ' מומי דהן. הערות יתקבלו בברכה למייל: moshelau@gmail.com .

[1] שני חוקרים מרכזיים התוו את הדרך לשדה מחקר זה. הראשון הוא גוסטה אספינג-אנדרסן בתיאור של "שלושת משטרי הרווחה" (1990), שבו טען כי מפלגות בעלות אידיאולוגיה שונה יוצרות משטרי רווחה שונים. השני הוא פול פירסון הידוע בגישת "הפוליטיקה החדשה של מדינת הרווחה" (1996), הטוענת כי אין הבדל בין מפלגות פוליטיות במדיניות הרווחה שהן מעצבות.

[2] Keith Banting and Will Kymlicka (eds.), 2006. Multiculturalism and the Welfare State: Recognition and Redistribution in Contemporary Democracies, Oxford: Oxford University Press‏

[3] ראו, למשל, אברהם דורון, 2004. "רב-תרבותיות בישראל ושחיקת התמיכה ב'מדינת הרווחה'", עיונים בתקומת ישראל 14, עמ' 55–72; מומי דהן ומשה חזן, 2012. "סדרי העדיפויות בתקציב הממשלה", הרבעון לכלכלה 59, 2-1, עמ' 21–50.

[4] ג'וני גל, 2004. "על מטוטלת ביטוח האבטלה בישראל, 1972–2003", ביטחון סוציאלי 67, עמ' 109–143.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
סגור סרגל הנגשה