העובדים העניים בישראל

מאת: מירי אנדבלד, לאה אחדות, מישל סטרבצ'ינסקי

צילום: Arie Elinson. CC BY-SA 4.0. https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0/

צילום: Arie Elinson. CC BY-SA 4.0.
https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0/

על פי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 1999 עמדה תחולת העוני של משפחות עובדות על 9.4% והיא הגיעה ל-13.4% ב-2015 במגמת עלייה הדרגתית, לרוב עקבית, במהלך התקופה. אף שיש הבדלים עמוקים ברמת העוני של משפחות עובדות על פי מספר המפרנסים בהן, העלייה הנמשכת בתחולת העוני של משפחות עובדות במשך עשור וחצי, המוצגת בתרשים 1, משותפת הן למשפחות עם מפרנס אחד והן למשפחות עם שני מפרנסים ויותר.

תרשים 1: תחולת העוני של משפחות עובדות, עם מפרנס אחד ועם שני מפרנסים ויותר, 1999–2015
עובדים עניים 1

* המקור לשנים 1999–2011 – סקרי הכנסות משקי בית; לשנים 2012 ואילך – סקרי הוצאות משקי בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין 2011 ל-2012 יש "שבר" בסדרה הסטטיסטית והנתונים אינם בני השוואה.

תרשים 2 מראה את מספר המשפחות העניות לפי מספר מפרנסים. ניכרת עלייה של 78% בקרב המשפחות עם מפרנס אחד והכפלה של פי 4.9 בקרב משפחות עם שני מפרנסים.

תרשים 2: משפחות עניות לפי מספר מפרנסים

עובדים עניים2

לוח 1 מציג אינדיקטורים נבחרים ב-2004 וב-2014. למרות העלייה הריאלית ב"קו העובדים בשכר נמוך" (שני שלישים מהשכר החציוני) – מעבר לעליית השכר הממוצע – ולמרות העלייה הריאלית בשכר המינימום, לא פחת שיעור העובדים שהם מתחת לקו שני השלישים מהשכר החציוני, והוא אף עלה קלות. גם שיעור העובדים מתחת לשכר המינימום הרשמי עלה בכנקודת אחוז אחת (מ-26.1% ב-2004 ל-27.2% ב-2014). הגידול בשיעור העובדים בשכר הנמוך משכר מינימום אינו יכול להיות מיוחס כלל לעלייה באי-שוויון, שכן נתוני הלוח מלמדים שמדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה מעבודה דווקא ירד ב-2.7% בין שתי השנים. את ההסבר יש לתלות בין היתר בשינויים דמוגרפיים בשוק העבודה במהלך העשור ובכניסתן של אוכלוסיות בשכר נמוך מהממוצע לשוק העבודה. למשל, חלקן של הנשים, המשתכרות שכר נמוך מן הגברים, עלה מ-45.7% ב-2004 ל-47.4% ב-2014. בד בבד עלה שיעור החרדים בין שני קצות העשור הנחקר מ-4.0% ל-5.7%.

לוח 1: נתוני הכנסה מעבודה (בשקלים, מחירים שוטפים), חודשי עבודה והתפלגות, 2004, 2014

2004 2014 שינוי ריאלי
שכר ממוצע לחודש עבודה 8,085 10,610 5.9%
שכר המינימום החודשי (ממוצע שנתי) 3,335 4,563 10.5%
שכר נמוך (שני שלישים מהשכר החציוני) 3,712 4,947 7.6%
אחוז העובדים מתחת לשני שלישים מהשכר החציוני 30.8 30.9
אחוז העובדים מתחת לשכר המינימום 26.1 27.2
מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה מעבודה 0.4704 0.4577 2.7%-

העבודה בדקה את הסיכויים להשתכר שכר נמוך על פי ההגדרה המקובלת של השתכרות מתחת לשני שלישים מהשכר החציוני. בתרשים 3 אפשר לראות את הקבוצות שסיכוייהן להשתכר שכר נמוך גבוהות מאלה של האוכלוסייה המשלימה אותן באמצעות יחס הסיכויים (כאשר הערך של יחס הסיכויים שווה ל-1, לשתי הקבוצות המשלימות זו את זו סיכויים דומים לעבוד בשכר נמוך, וכל ערך מעל 1 – אשר מאפיין את כל הקבוצות המוצגות בתרשים – מצביע על סיכויים גבוהים יותר לעבוד בשכר נמוך בהשוואה לשאר האוכלוסייה בהיבט זה). התוצאה הקיצונית ביותר מתקבלת בקרב מקבלי קצבת נכות: המקדם אצלם הוא 16–17 בשתי השנים המוצגות. כלומר הסיכוי של מקבלי קצבת נכות לעבוד בשכר נמוך גבוה פי 16 מהסיכוי של אלה שאינם מקבלים קצבה. הקבוצה שאחריהם היא עצמאים, שסיכוייהם להשתכר שכר נמוך אמנם פחתו בין שתי השנים, אך הם עדיין גבוהים. לאחר מכן מופיעות הנשים, שסיכוייהן לעבוד בשכר נמוך גבוהים פי שלושה מאלה של הגברים, ונתון זה לא השתנה במשך העשור על אף השתתפותן הגוברת בשוק העבודה. במאמר המלא מוצגים הנתונים לנשים ולגברים בנפרד, ובאופן כללי אפשר לראות שכמעט בכל הקטגוריות ההסתברות להיות עובד עני גבוהה יותר לנשים מאשר לגברים.

תרשים 3: קבוצות שסיכוייהן להשתכר שכר נמוך גבוהים: יחס סיכויים גדול מ-1

עובדים עניים3

כדי להעמיק במצב הנשים בשוק העבודה השווינו בין נשים לגברים בתוך הקבוצות השונות בשנת 2014. בתרשים 4 אפשר לראות את התוצאה, הניתנת להשוואה ל-1, שהוא הגבול שבו המצב ניטרלי. הפער הגדול ביותר מתקבל בקרב מקבלי קצבת נכות: אצלם המקדם הוא 13 לגברים ו-7 לנשים. הקבוצה הבאה היא עצמאים: כאן התמונה הפוכה; אצל נשים ההסתברות לשכר נמוך היא גבוהה יותר מאשר אצל הגברים. באופן כללי כמעט בכל הקטגוריות ההסתברות להשתכר שכר נמוך גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, והפער הגבוה ביותר מתקבל אצל עצמאיות ומקבלות דמי אבטלה

תרשים 4: פי כמה גבוהה ההסתברות לשכר נמוך של הקבוצות לעומת שאר הפרטים

עובדים עניים4

עובדים במשרה חלקית

אחד הממצאים של העבודה הוא שחלק ניכר מהפרטים במשק עובדים במשרה חלקית, ועל כן יש לשקול את הרחבת הזכאות למענק עבודה. כיום עובדים שהכנסתם מעבודה נמוכה מ-2,100 שקל אינם זכאים למענק, מה ששולל כמעט מעשירית מהעובדים במשרה חלקית, המרוויחים פחות מסכום זה, את האפשרות לקבל את המענק. העבודה בדקה מהי ההתפלגות של כ-350 אלף עובדים הזכאים-בכוח למענק העבודה כאשר אלה שעובדים במשרה חלקית עד חצי משרה בדרך כלל אינם מקבלים אותו. הנתונים מוצגים בלוח 2.

לוח 2: הרכב העבודה החלקית בקרב עובדים

שעות עבודה שבועיות מספר פרטים באחוזים
עד 10 7,298 2.1
10–20 23,632 6.7
20–30 42,813 12.1
30–40 44,294 12.5
40+ 235,442 66.6
סך הכול 353,480 100.0

 

מהלוח עולה שכשליש מהמועסקים עובדים במשרה חלקית (חלקם שלא מבחירה), וכ-9% עובדים פחות מחצי משרה (עד 20 שעות שבועיות). בדרך כלל מדובר בפרטים עם הכנסה נמוכה אשר אינם זכאים כלל למענק עבודה, אף שעל פי הנתונים יש חפיפה רבה בין עובדים במשרות אלה ובין עובדים בשכר נמוך ועובדים עניים – האוכלוסייה הנזקקת ביותר למענק. בעבודה מוצעת הצעה לתיקון המצב.

במסגרת העבודה נעשה שימוש בסקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס, הכולל גם נתון על חלקיות המשרה (כדי לאפיין את העובדים במשרות חלקיות). התוצאות מבוססות על פרטים העובדים עד חצי משרה ב-2004 וב-2014.

התוצאות, המוצגות בתרשים 6, מלמדות כי ב-2014, לעומת גברים יהודים, הסיכוי של נשים לעבוד במשרה חלקית גבוה יותר – של יהודיות פי שלושה ושל ערביות כמעט פי שישה. סיכויי גברים ערבים לעבוד במשרה חלקית, לעומת זאת, נמוכים מאלה של גברים יהודים (ב-2014 הנתון אינו מובהק). בגילי הביניים 35–50 הסיכויים הנמוכים ביותר לעבוד במשרה חלקית. ב-2014 הסיכויים של עובדים בלתי מקצועיים ושל חרדים לעבוד במשרד חלקית גבוהים פי שניים–שלושה לעומת הקבוצות המשלימות, ואילו הסיכויים של עובדים בפריפריה לעבוד במשרה חלקית באופן מפתיע נמוכים יותר מהיתר.

 תרשים 5: יחס הסיכויים לעבוד במשרה חלקית, 2014 לעומת 2004

עובדים עניים5

מהתרשים עולה שהקשיים המשמעותיים ביותר מתגלים אצל נשים, אצל חרדים ואצל עובדים בלתי מקצועיים – קבוצות שעשויה להתקיים חפיפה ביניהן. בקרב נשים ערביות ועובדים בלתי מקצועיים חלה הרעה ניכרת שמיוחסת חלקית לכניסת אוכלוסיות חלשות לשוק העבודה, אך הדבר דורש טיפול ברמת המדיניות.

העבודה מציגה חלופות לתיקון המצב. הכלי העיקרי הקיים בישראל הוא מענק העבודה, אשר הונהג החל באוקטובר 2008 ובשנת 2012 הורחב לפריסה ארצית. התוכנית מיושמת על פי טרפזים המגדירים את גובה המענק לשני סוגי משפחות עם ילדים: משפחות עם עד שני ילדים ומשפחות עם שלושה ילדים ויותר. העבודה מציעה כי מענק העבודה יינתן מהשקל הראשון, כמו שקורה בארצות הברית מהיום הראשון שבו הונהגה שם המערכת (בשנת 1976). בתרשים 7 מוצג אחד הטרפזים המוצעים בעבודה כדרך לתמוך בעובדים במשרה חלקית.

תרשים 6: הרחבת מענק העבודה מהשקל הראשון

עובדים עניים6

התוצאות מראות כי הנהגת השינוי תגדיל את ההכנסות של משפחות שבהן המפרנס הראשי והמפרנס המשני עובדים במשרה חלקית. מתוצאות הסימולציה התקבל כי העוני יֵרד מ-18.42 ל-18.21 (בכאחוז) בעלות שנתית של כ-600 מיליוני שקלים. עוד עולה כי מדובר בכלי יעיל מאוד, שכן הוא מתרכז במשפחות עניות. זאת ועוד, התוכנית תמריץ כניסה של משרות חלקיות חדשות, ואולי אף הגדלת חלקיות המשרה. פוטנציאל הכניסה משתנה לפי קבוצות, והפוטנציאל הגבוה ביותר הוא בקרב נשים חרדיות וערביות חד-הוריות. גם בקרב חרדים וחרדים חד-הוריים יש פוטנציאל גבוה של כניסה לשוק העבודה (עד חצי משרה). בסך הכול העלייה בהשתתפות היא של כ-1.3%, שהם כ-900 משרות חלקיות.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
סגור סרגל הנגשה