יזמות עסקית בקרב יוצאי אתיופיה בישראל, 1991–2012

מאת: גל בן חורין ומישל סטרבצ'ינסקי

צילום: האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. CC BY-SA 3.0. http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0

צילום: האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. CC BY-SA 3.0. http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0

בשנת 1973 פסק הרב עובדיה יוסף כי יהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן, ובעקבות כך בשנת 1975 הוחל עליהם חוק השבות והחלה עלייה של יהודי אתיופיה לישראל. יהודי אתיופיה עלו בשני מבצעים גדולים – מבצע משה בשנת 1984 ומבצע שלמה בשנת 1991, שבהם הועלו כ-8,000 וכ-15 אלף אנשים בהתאמה – וכן בזרם קבוע יחסית של עולים במשך השנים, שהיה בשיאו בתחילת שנות האלפיים. מדינת ישראל השקיעה משאבים רבים בקליטת אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. עלות הקליטה הממשלתית של עולה במבצע שלמה עד שנת 2003 הוערכה בכ-400 אלף שקל.[1]

נכון לשנת 2013 חיו בישראל כ-135 אלף יהודים ממוצא אתיופי, שהם כ-1.7% מהאוכלוסייה הכללית. רוב יוצאי אתיופיה מרוכזים במספר מועט של שכונות ברחבי הארץ, שבהן שיעורם מתוך האוכלוסייה הכללית גבוה במיוחד (למשל קריית נורדאו בנתניה וקריית מנחם בירושלים). לוח 1 להלן מציג את עשרים היישובים שבהם האוכלוסייה הגדולה ביותר של יוצאי אתיופיה ואת שיעורם מכלל האוכלוסייה ביישוב.

מחקרים רבים עסקו בקשיים שליוו את יוצאי אתיופיה, ובפרט את קשיי הקליטה לנוכח הפערים הגדולים בהשכלה ובתעסוקה בין עולי אתיופיה, שהיו רובם חקלאים באתיופיה, ובין האוכלוסייה בישראל. גולד ואחרים, לדוגמה, מצאו שאצל תלמידים בבתי ספר שבהם שובצו הרבה ילדים שעלו במבצע שלמה תועדה פגיעה בהישגים הלימודיים,[2] וקינג ואחרים הראו כי רמת ההשכלה וההכשרה המקצועית של יוצאי אתיופיה הוותיקים נותרה נמוכה בהשוואה ליהודים בני גילם, וכי הפערים בהשכלה האקדמית גבוהים במיוחד.[3] פוקס וברנד הראו כי רמת ההשכלה של יוצאי אתיופיה שעלו אחרי גיל 12 נמוכה הרבה יותר מהשכלתן של יתר קבוצות האוכלוסייה בישראל, ומצבם של יוצאי אתיופיה שעלו בגיל צעיר טוב הרבה יותר, אם כי הפערים ברכישת השכלה בינם ובין האוכלוסייה היהודית לא נסגרים לחלוטין.[4]

פוקס וברנד[5] ודוח בנק ישראל[6] הצביעו על כך ששיעור התעסוקה של יוצאי אתיופיה בגילי התעסוקה העיקריים נמוך מזה של האוכלוסייה היהודית, אף שהפערים בין הקבוצות הולכים ומצטמצמים. שני המחקרים מצאו כי שיעורם של יוצאי אתיופיה המועסקים במקצועות שדורשים מיומנות גבוהה נמוך לעומת שיעורם באוכלוסייה היהודית, ומנגד שיעורם במקצועות הדורשים מיומנות נמוכה, ובפרט בקרב עובדי קבלן, גבוה יחסית. עוד מצאו מחקרים אלו כי יש פערי שכר משמעותיים בין יוצאי אתיופיה לאוכלוסייה היהודית בישראל, גם כאשר שולטים על רמת השכלה. נוסף על כך, שיעור האתיופים העצמאים הוא נמוך מאוד, ובשנת 2006 העריכו ב"גלובס" כי רק 0.4% מבני העדה הם בעלי עסקים קטנים וזעירים.[7]

בעבודה זו נמפה את העסקים הקטנים בבעלות יוצאי אתיופיה שפנו לקבלת ייעוץ עסקי במוקד היזמות הארצי ליוצאי אתיופיה במט"י נתניה ובשיתוף עם ארגון הג'וינט ומשרדי הממשלה הרלוונטיים.[8] בלוח 1 אפשר לראות את עשרים היישובים בעלי האוכלוסייה הגדולה ביותר של יוצאי אתיופיה נכון לשנת 2013 ואת שיעורם מכלל האוכלוסייה ביישוב. עוד מוצג בתרשים מספר העסקים בבעלות יוצאי אתיופיה מאותו יישוב אשר פנו לקבלת ייעוץ עסקי בשנים 1991–2012. מתוך הנתונים האלה הרכבנו מדד יזמות לכל יישוב, המחושב לפי היחס בין חלקם היחסי של העסקים בבעלות יוצאי אתיופיה שפנו לייעוץ מכלל העסקים שפנו לייעוץ ובין חלקם היחסי של יוצאי אתיופיה ביישוב מכלל אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל.

מערכי מדד היזמות אפשר ללמוד שאמנם ההישגים הגבוהים ביותר התקבלו ביישובים קרובים למרכז (תל אביב, נתניה, רחובות, רמלה וראשון לציון), אך גם ביישובים רבים מהפריפריה התגלו דרגות גבוהות של יזמות, למשל בקרית מלאכי, בעפולה ובחדרה. כמו כן, מפתיע לגלות כי בכמה ערים גדולות נרשם מדד יזמות נמוך במיוחד, כמו שהתגלה בבאר שבע, בירושלים ובחיפה.

לא רק במידת "היזמות" יש שונות בין יישובים, אלא גם בתמהיל העסקים. לעומת רוב היישובים, שסוג העסק הנפוץ ביותר בבעלות יוצאי אתיופיה בהם הוא חנויות תבלינים ומכירת מזון ומשקאות,[9] שהן כ-35% מכלל העסקים בבעלות יוצאי אתיופיה, שיעור העסקים מתחום זה מכלל העסקים בבעלות יוצאי אתיופיה בתל אביב עומד על 8% בלבד. ובהתאמה, תל אביב היא העיר שבה השיעור הגבוה ביותר של עסקים מתחום הייעוץ והמקצועות החופשיים, כגון משרדי עורכי דין וראיית חשבון. תל אביב וירושלים הן הערים שבהן השיעור הגבוה ביותר של עסקים מתחום המסעדנות.

לוח 1: אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ביישובים נבחרים, 2013

יישוב אוכלוסייה ממוצא אתיופי (באלפים) שיעור מכלל האוכלוסיה עסקים שפנו למט"י אינדקס יזמות
תל אביב-יפו 2.3 0.6 48 5.58
נתניה 10.9 5.5 74 1.81
קריית מלאכי 3.5 16.2 21 1.60
רחובות 6.8 5.4 40 1.57
חדרה 5.3 6.2 31 1.56
רמלה 3.8 5.6 22 1.55
עפולה 3.4 8.0 19 1.49
ראשון לציון 7.4 3.1 39 1.41
יבנה 2.8 7.7 14 1.34
קריית גת 3.9 7.9 19 1.30
אשדוד 6.9 3.2 33 1.28
פתח תקווה 6.2 2.8 28 1.21
לוד 3.6 5.0 14 1.04
אשקלון 5.9 4.8 15 0.68
ירושלים 5.6 0.7 13 0.62
בת ים 2.3 1.8 4 0.46
באר שבע 7.1 3.6 12 0.45
חיפה 4.8 1.8 5 0.28
בית שמש 3.5 3.7 3 0.23
צפת 1.8 5.4 1 0.15
סך הכל 135.5 1.7

מקור: למ"ס, מט"י נתניה ועיבוד המחברים

 במהלך שנות פעילות מוקד היזמות הארצי ליוצאי אתיופיה חל שינוי במאפייני היזמים הפונים לקבלת ייעוץ. תרשים 1 מציג את השינוי שחל בכמה מאפיינים של היזמים שפנו לקבל ייעוץ עסקי בשנים 2002–2012 לעומת השנים 1991–2001. בפרט אפשר לראות כי רובם המוחלט של היזמים שפנו לקבל ייעוץ בשנים הראשונות לפעילות המוקד עלו לפני 1992, ומיעוט קטן מהם רכשו השכלה יסודית או תיכונית בישראל. לעומתם, בעלי העסקים שפנו לקבל ייעוץ משנת 2002 מתאפיינים, כצפוי, בגיל עלייה צעיר יותר, בוותק גבוה יותר בישראל ובשיעור גבוה יותר של לימודים במערכת החינוך הישראלית, ורובם קיבלו לכל הפחות השכלה תיכונית בישראל.

תרשים 1: הבדלים על פני זמן במאפייני רקע של יזמים
אתיופים1

העסקים הקטנים והזעירים בבעלות יוצאי אתיופיה מתמקדים בעיקר בתחומים הדורשים מיומנות נמוכה, והם בעלי זיקה חזקה למסורת ולתרבות האתיופית, וחלק ניכר מהם מספקים, ככל הנראה, את צורכיהם של בני העדה. סוגי העסקים הנפוצים ביותר בבעלותם של יוצאי אתיופיה, ללא הבדל גיל, שנת הקמה או יישוב, הם חנויות תבלינים, מסעדות ומספרות. אולם בהלימה לשינוי במאפייני הרקע של היזמים, אפשר לראות כי במהלך שנות פעילותו של מוקד היזמות חלו תמורות גם באופי העסקים שפנו לקבלת ייעוץ, ובאופן כללי אפשר לזהות מגמה של פנייה לעסקים "כלליים" יותר ופחות לעסקים מסורתיים המוכוונים רק לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה. תרשים 2 מציג את פילוח העסקים שפנו לייעוץ לפי תחום פעילות. אפשר לראות כי במהלך השנים חלה ירידה ניכרת בשיעור חנויות התבלינים והעסקים בתחום ההסעות והאמנות. מנגד, אפשר לראות עלייה בשיעור העסקים ברוב התחומים האחרים, ובפרט מסעדות, מספרות והלבשה. מגמה נוספת, שנתונים אלו אינם יכולים לחשוף, היא שינוי בתמהיל העסקים בתוך קטגוריות: בשנים הראשונות לפעילות המוקד הרוב המוחלט של העסקים שקמו בתחום המסעדנות היו מסעדות אתיופיות מסורתיות, ואילו היום לצד מסעדות מסורתיות קמים גם עסקים שאינם פונים ישירות לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה, כגון פיצריות ופאבים.

תרשים 2: התפלגות עסקים בבעלות יוצאי אתיופיה לפי תחום פעילות (חלקם בסך העסקים)

אתיופים2

התופעה של עסקים בבעלות יוצאי אתיופיה בתחומים מסורתיים מאפיינת את היזמים שפותחים עסק בגיל מבוגר יותר מאשר את הצעירים. לעומת 22% מהעסקים שפתחו בני 15–29 שעסקו במכירת תבלינים, מזון ומשקאות, שיעורם של עסקים מסוג זה בקרב יזמים בני 40+ הוא 49%. העסקים המאפיינים במיוחד את קבוצת הגיל הצעירה (שהקימו את העסק בהיותם בני 15–29) הם מסעדנות ובילוי, מספרות ומוזיקה ובידור. מנגד, עסקים הדורשים רכישת ידע מקצועי או מיומנות גבוהה (שירותים, ייעוץ ומקצועות חופשיים, חינוך ואמנות) נפוצים בעיקר בקרב יזמים בני 30–39. תרשים 3 מציג את התפלגות תחומי העסקים לפי גיל היזם בעת הקמת העסק.

תרשים 3: תחום עיסוק לפי גיל היזם בעת הקמת העסק

אתיופים3

לסיכום, במאמר זה הצגנו נתונים על פילוח העסקים הקטנים והזעירים בבעלות יוצאי אתיופיה ומגמות בתחום זה על פני זמן וגיל. בפרט אפשר לראות כי יוצאי אתיופיה נוטים להתמקד בעסקים בתחומים "מסורתיים" הפונים בראש ובראשונה ליוצאי אתיופיה ובעסקים הדורשים מיומנות נמוכה. התמקדות זו הולכת ופוחתת עם הזמן ועם השינוי במאפייני הרקע של בעלי העסקים ממוצא אתיופי, שכיום רובם בוגרי מערכת החינוך הישראלית. תחום היזמות בקרב יוצאי אתיופיה לא זכה עד כה לסיקור רב, ואנו סבורים כי אפשר להפיק תועלת רבה ממחקרים מקיפים ומעמיקים בנושא, שעשויים לסייע בהבנת הגורמים המשפיעים על בחירת מסלול הקריירה של יוצאי אתיופיה, וכן על החסמים שעומדים בפניהם והדרך להתמודד אתם. ניתוח ראשוני של נתוני היזמות על בסיס מאגר המידע של מט"י מלמד כי ליווי מתאים של הצעירים והרחבת תחומי העניין שלהם עשויים להניב יזמות ברמה גבוהה יותר הן ביישובי המרכז והן ביישובי הפריפריה. מגבלת הנתונים לא אפשרה לנו לבחון כיצד מגבלות מימון וחסמים נוספים משפיעים על היזמות בקרב יוצאי אתיופיה, אך אנו סבורים כי יש ערך רב בהעמקת המחקר והידע בנושא זה, שעשויים לצמצם את החסמים המגבילים את היזמות בקרב אוכלוסייה זו.

 

 

[1] בנק ישראל, 2006. דין וחשבון 2006, ירושלים: בנק ישראל.

[2] Eric D. Gould, Victor Lavy and M. Daniele Paserman, 2004. “Immigrating to Opportunity: Estimating the Effect of School Quality Using a Natural Experiment on Ethiopians in Israel,” NBER Working Paper no 10844

[3] יהודית קינג, נועם פישמן ואברהם וולדה-צדיק, 2012. לאחר עשרים שנה בישראל: סקר יוצאי אתיופיה הותיקים, ירושלים: מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

[4] הדס פוקס וגלעד ברנד, 2015. "מגמות בהשכלה ובתעסוקה בקרב ישראלים ממוצא אתיופי", תקציר מדיניות, ירושלים: מרכז טאוב.

[5] שם.

[6] לעיל הערה 1.

[7] ספיר פרץ, 2006. "יזמות אתיופית פורצת חסמים", גלובס, 4.4.06.

[8] ברצוננו להודות למט"י נתניה, ובפרט לצביקה רובינשטיין, מנכ"ל מט"י נתניה, ויצחק אהרון, רכז מוקד היזמות הארצי ליוצאי אתיופיה, על העזרה באספקת הנתונים ובביצוע המחקר.

[9] הכוונה היא לחנויות שמוכרות מוצרי מזון ומשקאות, ולא למסעדות, הנמצאות בקטגוריה נפרדת.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
סגור סרגל הנגשה