מהמרים כפייתיים: פרופיל סוציו-אקונומי ויציבות תעסוקתית

מאת: אברהם תומר

הימורים - תמונה ראשית

בעשור האחרון חלה התרחבות ניכרת במפעל ההימורים החוקיים במדינת ישראל. משחקים רבים נוספו ותדירות המשחקים הוותיקים עלתה, הן במסגרת מפעל הפיס והן במסגרת המועצה להסדר ההימורים בספורט (טוטו). ב-2005 פתח מפעל הפיס כ-150 מתחמי "פיס-place", שבהם הוצבו לצד המשחקים הוותיקים מכונות משחק אלקטרוניות הדומות למכונות הקזינו, וכן מסכי קינו וצ'אנס (ב-2013 נוספו גם מרוצי סוסים). שלא כעמדות המכירה המוכרות של מפעל הפיס, במתחמים אלו ניתן לשהות ולהמר מסביב לשעון בסביבה המעודדת הימורים.

ההימורים במכונות הללו מכניסות למפעל הפיס מדי שנה סכום גבוה מאוד. בשנת 2014 עמד סכום ההכנסות על 573 מיליון ש"ח. לשם המחשה, סכום זה גבוה בהרבה ממה שהכניסו באותה שנה כל מנויי מפעל הפיס המחכים לטלפון מאראלה: 447 מיליון ש"ח בלבד.

המחקר בעולם מראה כי משחקי ההימורים החוקיים במדינות המערב הם מוצר שפונה לאוכלוסיות החלשות יחסית, כלומר המשכילות פחות ובעלות הכנסה נמוכה. במחקרים רבים נמצא כי משחקים כגון אלו שבמכונות האלקטרוניות ובמסכי הקינו והצ'אנס פונים באופן מובהק עוד יותר משאר המשחקים לשכבות החלשות, וכן שהם ממכרים יותר; זאת בשל סכומי זכיות קטנים יחסית ומהירות המשוב על ההימור.

מחקר זה נועד לסרטט את הפרופיל הסוציו-אקונומי של המהמרים במתחמי ה-"פיס-place" בישראל, בדגש על בחינת המאפיינים התעסוקתיים שלהם. בשל דלות המחקר על הנושא בארץ, וחוסר הנכונות של מפעל הפיס למסור נתונים, היה צורך לבצע מחקר עצמאי ולבנות מאגר נתונים. לשם כך נבנה שאלון שמטרתו לנתח את תכונותיהם של המהמרים, בדגש על הכפייתיים שבהם. על השאלון ענו 100 מהמרים ב-21 מתחמי "פיס-place" ב-13 ערים ברחבי הארץ. מלבד שאלות דמוגרפיות כלל השאלון שאלות על מצבם הסוציו-אקונומי של הנבדקים וכן על הרגלי ההימורים שלהם.

המחקר מראה כי אוכלוסיית המהמרים היא אוכלוסייה חלשה ביותר הסובלת מקשיים כלכליים. אף על פי כן המהמרים פוקדים את מתחמי הפיס בתדירות גבוהה ומוציאים בהם סכומי כסף גדולים, עד כדי פיתוח התמכרות (בקרב רבים מהם). ממוצע ההכנסה למשק בית בקרב המהמרים עומד על 7,780 ש"ח לחודש (סטיית תקן 5,335) – הכנסה נמוכה ב-56% מהכנסה הממוצעת, ונמוכה ב-36% מההכנסה החציונית למשק בית בישראל (המהמר הממוצע למעשה שייך לעשירון השלישי בחברה). ההוצאה הממוצעת על ההימורים עומדת על 1,304 ש"ח, המהווים 16.7% מההכנסה. 38% מהנשאלים מכניסים עד 4,800 ש"ח בחודש. כמחציתם דיווחו כי יש להם חובות, בבתיהם של 27% מהם נותקה הספקת החשמל בבית (עקב חובות), ורק 37% מהנשאלים יכולים לשלם על טיפול שיניים.

כאמור, אוכלוסיית המהמרים גם משכילה פחות. בכלל החברה שיעור בעלי התארים האקדמיים עומד על 28%[1] ואילו במדגם שלנו הוא עומד על 12%. בצד השני של הסקאלה, באוכלוסייה הכללית שיעור בעלי 8 שנות לימוד או פחות עומד על 9.5% ובמדגם שלנו – 11.5%, פער קטן למדי. ואולם, שיעורם של בעלי 10-8 שנות לימוד עומד בכלל האוכלוסייה על 9.5% נוספים,[2] ואילו במדגם שלנו – 18%, כמעט פי שניים. שיעור הבעלות על דירות במדגם עומד על 35% בלבד לעומת 67.9% באוכלוסייה הכללית.[3]

84% מבאי מתחמי הפיס מבקרים בהם לפחות פעם בשבוע, מהם 36% פוקדים אותם כמה פעמים בשבוע, ו-26% –  מדי יום (ראו תרשים 1). 58% מהנשאלים הודו כי הם מוציאים על ההימורים יותר ממה שהם מתכננים, ו-42% סברו שיש להם בעיית הימורים.

תרשים 1: תדירות ביקור בפיס-place

אברהם תומר - תרשים 1

המשתתפים במחקר ענו גם על שאלות סובייקטיביות – כ-69% דיווחו כי הכנסתם אינה יציבה, ורק 49% טענו כי הכנסתם מספיקה להם. על כן, בחלקו השני של המחקר ניסיתי לאפיין את היציבות התעסוקתית בקרב המהמרים הכפייתיים שבאוכלוסיית המחקר. באמצעות מתאמי ספירמן ורגרסיות מולטינומיות בדקתי אילו משתנים סוציו-אקונומיים יכולים לרמז על הוצאת יתר להימורים ובעיית הימורים כוללת. לשם כך פיתחתי מדד לבדיקת חומרת ההימורים המסתמך על כלל תשובותיהם של המשתתפים בנוגע להרגלי ההימורים שלהם, ובאמצעותו סווגו משתתפי המחקר כמהמרים "חברתיים", "בעייתיים" או "כפייתיים". המהמרים הכפייתיים הוגדרו כך אם ענו ערך גבוה על לפחות ארבע שאלות המעידות על חומרת ההימורים מבין השאלות הבאות: תדירות הביקור במתחם, סכומי הכסף המוקדשים להימורים, סיבת ההגעה למקום, יכולת להתאפק בהתאם לתכנון המקורי ודיווח עצמי על בעיית הימורים.

על פי הממצאים, המאפיינים העיקריים שמרמזים על בעיית התמכרות להימורים הם היסטוריה של ניתוקי חשמל בבית, אי-יכולת לממן חוגים לילדים, מספר גדול של פיטורים בעשור האחרון ואי-בעלות על בית. מאפיינים אלה מעידים על קשר מובהק בין חוסר יציבות בהכנסה לבין הימורים כפייתיים. עוד נמצא במחקר כי צעירים נוטים להתמכר יותר ממבוגרים, לא נשואים יותר מנשואים, וילידי הארץ יותר מעולים. תרשים 2 מראה את הקשר בין חומרת ההימורים לבין ממוצע פיטורים מהעבודה בקרב הקבוצה, ותרשים 3 מראה את הקשר – החזק אף יותר – בין ניתוקי חשמל לבין חומרת ההימורים.

תרשים 2: קשר בין חומרת ההימורים לבין ממוצע פיטורים מעבודה

אברהם תומר - תרשים 2

תרשים 3: קשר בין חומרת ההימורים לבין ממוצע ניתוקי חשמל

אברהם תומר - תרשים 3

על מנת להעמיק בניתוח הקשר בין חוסר יציבות תעסוקתית ובין הימורים כפייתיים, בדקנו כמה משתנים שקשורים לחוסר יציבות תעסוקתית: פיטורים חוזרים ונשנים ממקום העבודה, עבודה במקומות רבים בתקופה שקדמה לתשאול, ועוד. הרגרסיה הראתה קשר בין הימורים כפייתיים ובין מספר הפיטורים בעשור האחרון: ככל שהאדם פוטר פעמים רבות יותר – גדלים הסיכויים שהוא מהמר כפייתי.

בבדיקה נוספת שעשיתי המשתנה התלוי הוחלף בדיווח עצמי על בעיית הימורים. בדיווח עצמי על בעיית הימורים, נמצא כי מספר ניתוקי החשמל קשור בקשר חיובי לסבירות לבעיית הימורים (פי 3). בהמשך לכך ובניגוד לציפיות, מספר שעות העבודה נמצא קשור בקשר חיובי עם דיווח עצמי על בעיית הימורים. כמו כן, נמצא קשר שלישי בין הכנסה מספקת ובעלות על בית לבין בעיית הימורים, כלומר, מי שמדווח על הכנסה מספקת או על בעלות על בית יש לו סיכוי נמוך יותר לדווח על בעיית הימורים.

טענה הנשמעת רבות כשמבקרים את התפתחות ענף ההימורים החוקיים היא שלולא ההימורים החוקיים אנשים היו מהמרים בהימורים בלתי חוקיים, ולפיכך מוטב שהמהמרים ישחקו במשחקים המפוקחים על ידי המדינה, ושההכנסות מהם מנותבות למטרות חברתיות. לשם בירור נקודה זו נשאלו המשתתפים האם הימרו בעבר בהימורים שאינם שייכים למפעל הפיס או לטוטו. 87% מהמהמרים טענו שאינם נוהגים להמר במשחקים שאינם שייכים לפיס או לטוטו, 61% מהם לא הימרו בהימורים כאלה מעולם, ו-26% עשו זאת לעתים נדירות, חלק נכבד מהם  בחו"ל. אחת הסיבות לכך היא שרוב ענף ההימורים הלא חוקיים מתקיים היום באינטרנט, וניתן לשער כי לרוב המהמרים במתחמי הפיס, השייכים לשכבות החלשות בחברה, נגישות מוגבלת לאינטרנט.

לתובנות הנובעות ממחקר זה יש השלכות לא רק על קידום המחקר, אלא בעיקר על הבנת הבעיה החברתית הנגזרת מתופעת ההימורים, ועל עיצוב הפתרונות הדרושים לה במונחים של מדיניות ציבורית. בפרט, חשוב שהממשלה והכנסת יתנו את הדעת על העובדה שאנשים הסובלים מחוסר יציבות תעסוקתית ומהכנסה לא סדירה עלולים לבלות חלק ניכר מזמנם בין כותלי מתחמי הפיס, והמהמרים שבהם נמצאים בסיכון גבוה יותר להידרדרות חמורה בבעיית ההימורים שלהם. ראוי לחשוב על הדרכים הנכונות לטיפול בבעיה הזו בעוד מועד, לפני שהמהמרים נקלעים למעגל אשר היציאה ממנו קשה ומפותלת. מלבד הגבלת משחקי ההימורים כפי שנעשה במדינות אחרות – הטלת מגבלות על אופן ההימורים ועל תדירותם – נדרשת התערבות ברמה החינוכית, בהגברת המודעות לנושא ובהקניית הרגלי מניעה, בדומה לטיפול המונע בהתמכרויות אחרות.

 

* המאמר מבוסס על עבודת מוסמך שנכתבה בבית הספר למדיניות ציבורית ע"ש פדרמן באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

[1] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013. "סקר ארוך טווח: אומדנים ראשונים של המחזור הראשון", הודעה לתקשורת, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

[2] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2015. השנתון הסטטיסטי לישראל פרק 8, לוח 72, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

[3]הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2015. הכנסות והוצאות משקי הבית: נתונים מסקר הוצאות משקי הבית 2012 – סיכומים כלליים, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
סגור סרגל הנגשה