מרווחה לתעסוקה: האומנם מדיניות זו נמצאת בסדר עדיפות גבוה של ממשלת ישראל?

מאת: לאה אחדות ומישל סטרבצ'ינסקי

CC0 1.0 - Public Domain

CC0 1.0 – Public Domain

אחת העובדות הידועות היא שתחולת העוני בישראל היא בין הגבוהות במדינות OECD, בשורה אחת עם מקסיקו וצ'ילה. ההתמודדות עם העוני מחייבת את הממשלה לפעילות מתמשכת וממוקדת בדמות מתן תמריצים להקטנת האי-שוויון בחינוך, יישום המלצות של ועדות ממשלתיות בתחום הדיור ועיצוב מדיניות של מתן קצבאות שגם יקטינו את העוני ישירות אך גם ישמרו על התמריצים הנכונים כדי שהמשפחות העניות יצליחו לצאת ממעגל העוני. אחד העקרונות הידועים בתחום הוא שכדי להצליח לשנות את המציאות נדרשת מדיניות מתמשכת המאופיינת בהתמדה וביישום רציף של אמצעי התערבות שהשפעתם על צמצום ממדי העוני אינה בהכרח מידית, אלא הדרגתית ובאה לידי ביטוי של ממש רק כמה שנים לאחר תחילת התהליך.

המדיניות שהממשלה הצהירה שוב ושוב שהיא רוצה לקדם היא זו שמוכרת בשם "מרווחה לתעסוקה". על פי המדיניות המוצהרת, הממשלה מעוניינת להתערב באמצעות מגוון כלים שעשויים לתמוך בהחלטות של עובדים עניים להישאר בשוק העבודה ובהחלטות של אנשים עניים להשתלב בשוק העבודה כמפרנסים ראשונים או שנִיים במשפחה (בפועל ברוב המשפחות העניות יש מפרנס יחיד), וכן בהחלטות של אנשים לשפר את היכולות שלהם באמצעות השתתפות בקורסים להכשרה מקצועית. ב-2003 יושם הקיצוץ החריף בקצבאות הילדים, שעל פי מתכנניו נועד לא רק לצמצם את ההוצאה הציבורית, אלא גם להקטין את התמריצים השליליים של הורים להישאר זמן ממושך מחוץ לשוק העבודה. מדיניות זו גבתה מחיר כבד בדמות העמקת העוני בקרב משפחות עם ילדים, והשאלות הן האם הממשלה מתמידה במאמציה לעודד השתלבות בעבודה ולהבטיח שהעבודה אכן תהיה משתלמת במונחי השכר שבצדה, ובכך משפרת את המצב יחסית למצב ששרר לפני 2003? והאם הממשלה עקבית במסגרת תהליך ארוך טווח? על פי הניתוח שאנו מציגים להלן, התשובות לשאלות אלו הן שליליות.

בתרשים 1 אפשר לראות את סך ההוצאה של הממשלה על כלים תומכי השתלבות בשוק העבודה. מדובר במונח מוכר בכל המדינות שהפעילו מדיניות "מרווחה לתעסוקה". כלים אלו כוללים הוצאות להכשרה מקצועית, הוצאות השמה בתעסוקה , ביטחון והשלמת הכנסה, יצירת מקומות עבודה וסבסוד של חברות הזנק (start-up). מהתרשים עולה שההוצאה הממוצעת בקרב מדינות OECD עומדת על כ-0.54 אחוז תוצר, כמעט פי שלושה מההקצאה בישראל. רק שלוש מדינות הן מתחת לישראל – ארצות הברית, צ'ילה ומקסיקו.

תרשים 1: מדיניות פעילה בשוק העבודה (active labor market policy) באחוזי תוצר, 2013

%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%941

מתוך הפעילויות שכלולות במדיניות התומכת בשוק העבודה אחד הסעיפים שמדגישה הממשלה לעתים קרובות הוא העצמת הקורסים להכשרה מקצועית – הנוגעים בייחוד לאוכלוסייה החרדית והערבית. קורסים אלו עשויים לספק גשר לכניסה אפקטיבית לשוק העבודה, בעיקר למפרנס השני: הגבר במגזר החרדי והאישה במגזר הערבי.

בתרשים 2 מוצגת השוואה בין מדינות OECD בהשקעה הממשלתית בקורסים להכשרה מקצועית. מהתרשים עולה כי רוב מדינות OECD השקיעו ב-2013 יותר מישראל, והממוצע היה 0.14 אחוזי תוצר – שיעור כפול ממה שהוציאה ישראל. 19 מדינות משקיעות סכומים גבוהים מאלה שמושקעים בישראל, ורק 11 מדינות משקיעות סכומים נמוכים יותר. במצב המיוחד בישראל, שיש בה שתי אוכלוסיות שזקוקות להקניית מיומנויות לשוק העבודה (הערבים והחרדים), מיקום זה בעייתי במיוחד. מה שקרה ב-2013 בתחום ההכשרה המקצועית הוא רלוונטי למצב בשוק העבודה היום, שכן השתתפות בקורסים מסוג זה משפיעה לאחר זמן. נדגיש כי אמנם בשנים האחרונות מסתמנת עלייה מסוימת בתקציבים, אבל לא ברור אם מיקומה של ישראל בין המדינות יתשנה במידה ניכרת כי גם במדינות אחרות יש גידול בסכומים המוקצים.

תרשים 2: הקצאה ממשלתית לקורסים בהכשרה מקצועית באחוזי תוצר, 2013

%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%942

עוד דרך לבדוק אם הממשלה מקנה עדיפות גבוהה למדיניות "מרווחה לתעסוקה" היא לבחון את אחוז הביצוע של המלצות הוועדה למלחמה בעוני בישראל (ועדת אלאלוף) שמונתה בשנת 2013 והגישה את המלצותיה – שהממשלה אימצה –  באותה שנה כדי שיתחילו ליישם אותן החל בתקציב 2015. מאחר שעברו שלוש שנים מאז כינונה של הוועדה ויש כבר שני תקציבים מאחורינו, אפשר לברר אם הסעיפים שנכללו בהמלצות בוצעו הלכה למעשה.

בלוח 1 אנו מסכמים את הצעדים שהומלצו, את מספר משקי הבית המושפעים מההמלצות, את עלות יישום הצעד המומלץ, ולבסוף אם הצעד שהומלץ בוצע בפועל. בתקציב המדינה ל-2016 מופיעות ההקצאות הבאות: הכשרות מקצועיות – 100 מיליון שקל; קייטנות של משרד החינוך – 225 מיליון שקל; הרחבת היצע מעונות ומשפחתונים – 225 מיליון שקל (שריון של 25% לערבים ו-15% לחרדים בהקצאות עתידיות של מעונות יום). בהיעדר מידע מפורסם ומפורט על הביצוע של הממשלה בסעיפים אלו (נציין כי המידע מתפרסם בפיגור רב), הערכנו כי בתחומים אלו הביצוע הוא מלא. לעומת זאת, בתחומים ובסעיפים משמעותיים אחרים ההמלצות לא יושמו.

לוח 1: המלצות ועדת אלאלוף ויישומן

המלצה מספר משקי בית מושפעים בשנה עלות שנתית (במיליוני שקלים) בוצע?
הרחבת מענק העבודה 800,000 900 לא
הכשרות מקצועיות 3,000 120 כן
תמרוץ ישראלים לעבוד בסיעוד 2,500 80 לא
הקמת מרכזי תעסוקה לשילוב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה והחלת מבחן תעסוקה אפקטיבי באמצעותם בהתאם למתווה ופריסה שייקבעו בהמשך בינתיים הופעלה תוכנית הרצה "מעגלי תעסוקה"
תוכנית תעסוקה לאוכלוסיות מיוחדות 1,170 (חלק מהתקציב כבר קיים) חלקית
הרחבת היצע מעונות היום 70,000 600 על פני שלוש שנים כן
סך הכול   2,300 (לא כולל מעונות יום כי התקציב כבר קיים)

 

ההמלצה הבולטת שלא יושמה היא הגדלת מענק העבודה, שהיא פיצוי לקיצוץ שנעשה ב-2003 בנושא קצבאות הילדים כדי לדרבן זוגות צעירים עם ילדים להשתתף בשוק העבודה. במשפחות העניות יש בדרך כלל מפרנס יחיד, והממשלה מעוניינת לעודד כניסה של מפרנס שני כדי לאפשר להן לצאת ממעגל העוני. תוכנית מענקי העבודה התחילה באוקטובר 2008, ועד כה הגדילו את המענק לנשים עובדות ב-50% בתגובה למחאה החברתית. עם זאת, הסכומים שניתנים בישראל הם נמוכים בהשוואה בין-לאומית. בישראל הם מגיעים לכ-15% מהשכר, ואילו בארצות הברית, למשל, הסכום המרבי מגיע ל-45% מהשכר. המלצות חשובות אחרות שלא יושמו או שיושמו חלקית הן תמרוץ ישראלים לענף הסיעוד, שרוב העובדים בו הם זרים, ויישום תוכנית תעסוקה לאוכלוסיות מיוחדות.

בתרשים 3 אנו מסכמים את שיעור הביצוע המחושב על פי סכום הסעיפים שיושמו מתוך הסכום שהמליצה ועדת אלאלוף. מהתרשים אפשר ללמוד ש-64% מהסכום, כלומר הרוב המוחלט, לא בוצעו. תמונה זו מראה שאפילו בתחום שהממשלה מצהירה שהוא בעדיפות גבוהה הביצוע לוקה בחסר.

 תרשים 3: ביצוע המלצות ועדת אלאלוף בתחום התעסוקה

%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%943

נזכיר כי ישנן שתי המלצות שלא נכללו בדוח ועדת העוני ויושמו בפועל. הראשונה היא תוכנית חיסכון לכל ילד, אשר תתחיל ב-2017. תוכנית זו היא אוניברסלית, ובמסגרתה מעודדים חיסכון לנערים בהגיעם לגיל שבו אמורים לצעוד לקראת עצמאות כלכלית. הצעד השני הוא הרחבת מענק העבודה למשפחות חד-הוריות. ב-2016 הוקצו 100 מיליון שקל בתקציב המדינה למשפחות חד-הוריות, אם כי התוכנית לא יושמה עד כה.

חשוב להדגיש כי בחודש אוגוסט האחרון החליטה הממשלה על הרכב התקציב לשנים 2017–2018 בתקציב הדו-שנתי. על פי ההחלטות שהתקבלו, הגדלת מענק העבודה לא נכלל בתוספות שיינתנו בתחום החברתי, ועל כן אפשר להעריך כי עד סוף 2018 (חמש שנים לאחר כינון הוועדה) חוסר הביצוע של המלצות ועדת העוני יישאר ברמה של כ-50%, שיעור בעייתי מאוד לנוכח הצרכים הדחופים בתחום.

אפשר לסכם כי הממשלה אינה מקנה עדיפות גבוהה להקטנת תחולת העוני בקרב האוכלוסייה בגיל העבודה; יתרה מכך, אף בתחום שהוא ספינת הדגל של המדיניות – התעסוקה – מתרבים הסימנים לחוסר המשכיות בהקצאת משאבים, כנדרש לצורך קידום הנושא.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

תגובה אחת

  1. הנושא מעניין וכואב לצערי, מדינת ישראל לא עושה כלום על מנת לשפר את היחסים…הכל כך רחוקים מול מדינות אחרות.

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
סגור סרגל הנגשה